<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן רל"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ומה שאמרו שג' לוגין פוסלים, דוקא במקוה שנתהוה ממי גשמים הנוטפים לבריכה, אבל מקוה שנתהוה מן המעין שמקוריו נפתחין ונובעים שם אין המים השאובים פוסלין בו, ואפילו רבו השאובים, שאין המעין נפסל ברבייה. דתנן בפ"ק של מסכת מקואות [מ"ז] מעין שמימיו מועטים וריבו עליהם מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא. ותנן תו התם פרק חמישי [מ"ג] מעין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכל שהוא, אלמא אין המעין נפסל לעולם ואפילו בשאיבה ואפילו רבו השאובים. ואף על פי שאמרו שאפילו נוטפין שרבו עליו פסלוהו, וכדאמרינן [שבת ס"ה ע"ב] אמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד דחיישינן שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין, ואבוה דשמואל נמי עביד לבנתיה מקואות ביומי ניסן, דאלמא אפילו המעין נפסל ברוב הנוטפין. כבר תירצה הראב"ד ז"ל [בעלי הנפש ריש שער המים] וז"ל היכי אמרינן במי פרת שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין, וכי ירבו מאי הוי, והלא פרת מושך הוא וכי ירבו עליו מי גשמים מה בכך, והלא הוא כמו שהיה בין לאשבורן בין לכל שהוא. ואיכא מ"ד ריבה דקתני הכא לאו רבויא ממש הוא אלא תוספת קאמר. וקשיא ליה אם כן ליתני הוסיף. אלא יש לומר נהר פרת כשהוא מגיע לבבל הוא כלה והולך עד שמתמעט מאוד, ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים ובדבר מועט הם מחוברים עם הנמשכים, אבל אין יוצאין מתוכם כי הארץ בולעתם מן החמימות שיש שם, וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותם הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהם, נמצא בימי קציר פרת בבבל הרי הוא כמעין העומד, ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך. וכן שנינו בספרי [דברים פיס' ו'] על נהר פרת, שהוא מתמעט והולך עד שכלה כמגרפה. והא דאמרו במעין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהיה, עד מקום שהיה מושך קאמרינן, אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן, והכי מפורש בתוספתא מקואות. עד כאן לשון הרב ז"ל. ולשון התוספתא [פ"א ה"ז] מעין שמימיו מועטים וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו, עד כאן. ומכל מקום למדנו שהמעין שעומד כגון מקואות אלו שמימיהם מן מקורות של מעין, אף על פי שמימיהן מועטים אין נפסלים ברביית מים שאובים.
ולפיכך כל שמנקים אותו ומוציאין מים בדלי, אף על פי שמי הדלי חוזרים ונוטפים שם אין המעין נפסל בכך מלטהר באשבורן, ואף על פי שרבו הנוטפין מן הדלי על מי המעין הנשארים במקום עמידתו. ומכל מקום נראה שטוב ליזהר שלא יסתמו עין המקורים הנובעים, שאם כן היו המים שבמקוה נפסקים מן המעין ושוב אין להם דין מעין אלא דין מקוה, ואם נפלו שם המים שאובים יפסלו אותו כמקוה דעלמא אף על פי שנפתחו המעינות עד שיצאו משם אותן מים ראשונים. ואף על פי שהמעין אין נפסל בשאיבה כמו שאמרנו, מכל מקום טוב ליזהר דאפשר שיש הפרש בין קדמו שאובין למעין ובין קדם מעין לשאובים, ולפיכך נראה שהלכה למעשה טוב ליזהר שלא יפסק המעין, דתנן בפ"ה של מסכת מקואות [מ"א] מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה שהמעין מטהר בכל שהוא העבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבין ולמצורעין ולקדש מי חטאת עד שיצאו הראשונים. ואף על פי שנראה יותר שאין הפרש בין קדם המעין ובין קדמו השאובין, טוב ליזהר לכתחלה.
ועוד אני חוזר על מקוה מים נוטפין שדולין מימיו בדלי, שאפשר לומר שאם נקבו את הדלי בקרקעיתו ואפילו נקב קטן כמחט יצא מתורת כלי שלא לפסול המקוה. ותניא בתוספתא [מקוואות פ"ד ה"ד] קסטלין המחלק מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלשה רגלים ליבנה לרגל שלישי הכשירוה להם אפילו נקוב כמחט אמר רבי אלעזר ברבי יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חבירי אמרו לי יפה הורית במה דברים אמורים מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל המקוה ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל המקוה, ופירש רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשניות שלו [פ"ד מ"ה], במה דברים אמורים מן הצד כל זה מדברי חביריו שאמרו לו יפה הורית, דבמה דברים אמורים שפוסל בנקב כמלא מחט עד שיהא בו כשפופרת הנוד מן הצד, אבל אם הנקב בשולי הקסטלין מלמטה אינו פוסל את המקוה בנקב כמלא מחט. ואם היה מקבל כל שהוא, כלומר כשנקב מן הצד נקב כשפופרת הנוד וגבוה מעט מן השולים שמקבל מים כל שהוא פוסל המקוה, עד כאן. אלא שקשה לי מה ששנינו שם בפ"ז [מ"ו] הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור, ופירש רבינו שמשון שם, סגוס, בגד עב של צמר, מקצתו נוגע במים טהור, שאין המים המתמצין ממנו נחשבים כשאובים כל שלא העלהו לגמרי מן המים [וטהור, המקוה]. והראב"ד ז"ל [בעלי הנפש שער המים] כתב פירוש טהור הטובל אחריו שם, דאמרינן גוד אחית. הא אם העלהו לגמרי המים המתמצין ממנו נחשבים כשאובים לפסול את המקוה, וכדתניא בהדיא בתוספתא מקואות פ"ג [ה"ב] הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול, אף על פי שאין לך כלי נקוב בשוליו יותר ממנו. וראיתי לראב"ד ז"ל [שם] שכל מה שבא מיד האדם למקוה שלא בהמשכה, בין בכלי מנוקב בין אינו מנוקב בין בחפניו בין ברגליו, פוסל את המקוה כשאובין, וכדתניא בתוספתא מקואות [פ"ג ה"ב] היו בשערו ג' לוגין מים וירד וטבל במקוה שיש לו ארבעים סאה כשר סחטו לתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין ויתלוש, והא ודאי שערו אינו עושה שאובה וכי סחטו לתוכו לאחר שטבל וחסרו פסול. [ולא עוד אלא התולש את הטיט מתוך המקוה וזבו ממנו ג' לוגין למקוה פסלו את המקוה, כמו ששנינו בפ"ב של מקואות [מ"ו] המסנק את הטיט לצדדין ונמשכו ממנו שלשה לוגין כשר היה תולש ונמשכו ממנו שלשה לוגין פסול. ועוד תניא רבי יוסי אומר זולף בידו וברגליו ג' לוגין למקוה פסול הולכין עם הקרקע כשר, אלמא אפילו המים היורדים מידי אדם או אפילו מרגליו למקוה פוסלין את המקוה בג' לוגין. וסגוס גם כן] כיון שהמים יורדים למקוה מתוך ידיו פוסלים המקוה. וכיון שכן אף הכלי הנקוב כל שנופל מתוך ידו של אדם הדולהו למקוה פוסל את המקוה, ולא אמרו שאינו פוסל אלא כשנופלים ממילא מכלי נקוב למקוה, דכיון שיצא בנקיבתו מתורת כלי ונופלים ממנו ממילא למקוה כשר.
